יום שני, 15 באפריל 2024, ז' ניסן ה' תשפ"ד
לפרסום חייגו: 02-5900070

חדשות במעלה נט

החדשות המקומיות

זווית אישית / ביד חזקה

אחרי שעם ישראל חצה את ים סוף הוא נלחם בעוז נגד עמלק, ובזכות אהרון וחור, שהרימו את ידיו של משה למעלה – העם ניצח; עלינו להיות כמו אהרון וחור, ולא להרפות את ידי העם; עלינו לסייע אחד לרעהו, להרים ולחזק את ידי אחינו, לחזק את לב העם; אנו עם הנצח, יש לנו רגעים של רפיון, עלינו להתגבר עליהם ביחד - ולנצח, כנאמר: ותחזקנה ידינו

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

רפי בן חור

השבוע ביליתי באזור תל אביב גבעתיים, שם שימשתי כבייביסיטר לנכדי שילה. בשעות אחר הצהריים, עת שמתי פעמיי חזרה הביתה למעלה אדומים, בנסיעה בכביש סואן ופקוק, נשמעה אזעקה בכל אזור תל אביב, רחובות נס ציונה ובאר יעקב. החמאס ירה מחאן יונס מטח של 11 טילים. למען האמת, כמו כולנו, הופתעתי. אמרתי בליבי: 'למען השם, מתי זה יסתיים? צה"ל כיתר את חאן יונס, ובכל זאת החמאס עדיין מעז לשגר טילים לתל אביב?'. זה נראה לנו לא הגיוני, זה נראה כעקשנות בלתי מובנת, אך במחשבה שנייה הסיבה ברורה ונהירה לי.

כמו שהכביד ה' את לב פרעה, אשר לא נתן לבני ישראל לצאת ממצרים, על מנת לתת לו עוד ועוד מכות קשות, כך מכביד ה' את לב סינוואר, פרעה החדש. הוא מזמין לעצמו מכות על מכות. עזה הרוסה לחלוטין, אנשים זועקים משבר על מר גורלם, כולם מתבוססים בבוץ בתוך אוהלים מוצפים במים, רעבים וקופאים מקור, כ-30000 מאנשיהם נהרגו בקרבות - וה' מכביד את לבו. הוא אינו נכנע, אינו משחרר את החטופים ואף יורה מדי פעם רקטות שאותן כיפת ברזל מפוצצת באוויר, כל זאת על מנת שיספוג עוד ועוד מכות עד לחיסולו המוחלט.

בשבת קראנו את סיפור יציאת מצרים. לאחר 10 מכות קשות והרסניות, עם ישראל יצא מעבדות לחירות. נראה כי לא רחוק הזמן משבירתו הסופית של הפושע הנתעב סינוואר, נראה כי קרוב היום ליציאתנו לחירות וחיסול האויבים הנפשעים שלנו בצפון, וכמובן בעזה.

הקנוניה הבינלאומית של חמאס ודרום אפריקה נבלמה בבית המשפט בהאג, בית הדין הבינלאומי בהאג לא פסק על ישראל הפסקת המלחמה, וכמובן לא ראה במלחמתנו בעזה כרצח עם. יחד עם זאת, דרש את חזרת החטופים ללא תנאי.

מבחינה משפטית ישראל יצאה עם ידה על העליונה, וכל ההחלטות האחרות הינן הצהרתיות ואין להן כל משמעות. אנחנו בעזרת השם, עולים על דרך המלך. זה הזמן לא לחדש את הפילוג, זה הזמן להעמיק את האחדות, זה הזמן לאהוב ולא לעשות פוליטיקה על חשבון ילדינו בחזית. זה הזמן לטפל בחילי המילואים אשר איבדו את פרנסתם, ולסייע לסטודנטים בחזרה ללימודיהם. אין זמן וכוחות לפתוח מחדש נושאי מחלוקת אשר יביאו שוב לשבר בעם, זה לא הזמן לעורר מחלוקת בנושא בניית התנחלויות באזור עזה, עלינו לבנות קודם כל את כל היישובים ההרוסים והשרופים בגבול עזה, עלינו להחזיר התושבים לבתיהם, עדיפות עליונה לטפל בהם, ולא לחלום חלומות של התיישבות חדשה תוך כדי פילוג העם והצבא.

במישור הבינלאומי, למה לנו להכניס מקלות בעיני אלה בארצות הברית אשר נותנים לנו נשק כאוויר לנשימה במלחמה מול האויב?

אחרי שעם ישראל חצה את ים סוף, האויב הראשון שהוא נתקל בו היה לא אחר מאשר עמלק. עם ישראל נלחם נגדו בעוז, משה הזקן, שידיו היו כבר כבדות ורפויות, כאשר ידיו היו מורמות - ניצח עם ישראל, וכאשר ידיו היו רפויות ולא מורמות - הובס ישראל. כפי שאהרון וחור החזיקו והרימו את שתי ידיו של משה כל העת וכך הצליחו להביס את האויב המר, כך עלינו להיות כמו אהרון וחור ולא להרפות את ידי העם. עלינו לסייע אחד לרעהו, להרים ולחזק את ידי אחינו, וכל אחד אשר ידיו עייפות ורפויות, עלינו לסייע לו, לחזק את ידו, לחזק את ליבו, לחזק את נפשו ולחזק את אמונתו.

אנו עם ישראל, עם הנצח, יש לנו רגעים של רפיון אשר עלינו להתגבר עליהם, וניתן לעשות זאת רק ביחד, כנאמר: ותחזקנה ידינו!

תגובות