הלב שלה
דיקלה אומזגין עבדה במשך 19 שנה בעיריית ירושלים עד שהחליטה לעזוב מקום עבודה מסודר ונוח וללכת אחרי הלב • היום היא מעצבת פנים בשיטה הסינרגית, בעלת משרד במתחם Dcity ומגשימה חלומות לעצמה וללקוחות שלה • בריאיון מיוחד היא מספרת על ההחלטה האמיצה שקיבלה למרות רחשי הסביבה, על הסיפוק העצום שהיא חשה היום וגם, על ילדותה ללא אם לאחר שאיבדה את אמה כשהייתה בת שלוש בלבד
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
דיקלה אומזגין, מעצבת פנים בשיטה הסינרגית, עבדה במשך 19 שנה במגוון תפקידים בעיריית ירושלים. במהלך השנים היא התקדמה, ובתפקידה האחרון עבדה במחלקה לשיפוץ מבנים ומתקנים באגף הספורט של העירייה. למרות הוותק הרב, העתיד הברור והמובטח ומקום העבודה המסודר והנוח, היא החליטה לצאת מאזור הנוחות וללכת אחרי רחשי הלב, גם כשהסביבה אמרה לה שזה צעד לא מחושב ואף מסוכן. "הגעתי למצב שהייתי קמה בבוקר עצובה, ולא יכולתי לשאת את זה. הלכתי לעבודה כי אין ברירה", היא מספרת.
דיקלה (42), נשואה ואם לשלושה בנים, תושבת מעלה אדומים כבר 17 שנה. סיפור ילדותה מורכב וקשה, היא איבדה את אמה כשהייתה בת שלוש בלבד, במוות טרגי ומפתיע. הסיפור תפס בזמנו כותרות, ומאז ועד היום אביה הפך לדמות דומיננטית וחשובה בחייה.
היום, לאחר שעשתה את השינוי המקצועי בחייה וכשהיא נמצאת במשרדה שנמצא במתחם Dcity, היא אומרת כי "חשוב לי לספר לאנשים על התהליך שעברתי, אני במקום אחר לגמרי. יש לי מסר, אסור להישאר במקומות שלא עושים לנו טוב.
אמא קיבלה חומר הרדמה
של פציינט אחר
"הייתי רק בת שלוש כשהתייתמתי מאמא שלי. אמא הייתה בת 26 בלבד, היא הלכה לבדיקה יחסית פשוטה, גסטרוקופיה, שנעשתה בהרדמה מלאה בבית החולים משגב לדך. נתנו לה בטעות את חומר ההרדמה של הפציינט שאמור היה להיכנס אחריה והיה במשקל גבוה בהרבה ממנה, כתוצאה מכך היא הפכה לצמח ונשארה כך במשך חודש עד שנפטרה.
באותם הימים הסיפור תפס כותרות בכל המדיות וכלי התקשורת, הוא זעזע מאוד את המדינה כולה כשהתרחש, בשנת 1983. אבא היה בן 28, ופתאום הוא נשאר עם שני ילדים קטנים, אני היתי בת 3 ואחי בן 5." אביה דמות מוכרת אז וגם היום אשר התקדם בקצב מטורף במערך הכיבוי ושימש בין היתר כמפקד מחוז ירושלים.
יש לי אבא מדהים,
בזכותו אני אדם חזק
"יש לי אבא מדהים, הוא נתן לי ולאחי מה שהרבה זוגות יחד לא מצליחים להעניק. הוא איש מוערך וחכם, גם היום הוא מלווה אותי וממשיך להיות העוגן שלי, כך גם כסבא שמאוד מעורב בחיי הנכדים. כשאני מדברת עליו אני מתרגשת, אני לא יכולה שלא לבכות", אומרת דיקלה עם דמעות בעיניה, "כשהיינו ילדים והוא היה יוצא לקורסים ארוכים, אחי ואני היינו ישנים איתו בנציבות. כולם הכירו אותנו, היינו שלישייה, כולם ידעו שאנחנו חלק ממנו - משה סוויסה, דקלה ורועי. עוד כשהייתי ילדה היה חשוב לי לגרום לאבא נחת, גם אחי היום קצין בכבאות. קיבלנו המון כלים מאבא להתמודדות, ובזכותו אני מי שאני היום למרות החיים המורכבים שעברתי. החלום שלי תמיד היה שהוא יתגאה בי, מעולם לא מרדנו, תמיד היינו ילדים טובים. הוא איבד ברגע את אהבת חייו, בחור צעיר עם שני יתומים שגידל אותנו לתפארת, ולצד זה הוא השקיע והתקדם בתוך הכבאות, זה מוערץ".
הייתי הולכת לעבודה בתסכול
דקלה בחרה בתחילת דרכה לעבוד במסגרת מסודרת ונוחה, וכשהיא מספרת על התקופה שלפני השינוי היא משוכנעת שחלק מהקוראים יוכלו להזדהות עם המאבק הפנימי בין הרצון ללכת אחרי החלומות לבין הפחד לנוע מאזור הנוחות. "במשך 19 שנים אגף הספורט בעיריית ירושלים היה חלק ממני, זאת הייתה עבודה נוחה, המשכורת הייתה טובה, הייתי מסיימת יום עבודה בארבע ויכולתי להיות כל כולי עבור הבית והילדים. בתוך כל זה, העצב חלחל בי. הרגשתי שלא טוב לי במקום בו אני נמצאת, שקשה לי לקום בבוקר. רציתי שינוי ולא היה בי אומץ. התסכול גבר כי חשבתי לעצמי שאני דוחפת את כולם ומעצימה את הסובבים אותי, אבל לא עושה למען עצמי. איזו דוגמה אני נותנת לילדים שלי כשאני עושה את מה שאני לא אוהבת? הבעיה התחילה כשהתחלתי להביא על עצמי חולי, קמתי עם אפס אנרגיה, בפן הנפשי הייתי למטה, ולכן באותה תקופה הייתי חולה המון ונעדרתי בגלל זה לא מעט. לא ידעתי מה בדיוק אני רוצה, אבל אמרתי לעצמי שהחיים חד פעמיים ואין הזדמנות שנייה".
התאהבתי בעולם השיפוץ, האדריכלות והעיצוב
"עבדתי באגף הספורט עוד מהשחרור מהצבא, עשיתי מגוון תפקידים באגף. כשהגעתי למחלקה לשיפוץ מבנים ומתקנים נחשפתי לעולם השיפוץ והאדריכלות, והתאהבתי בו. עשיתי הרבה מעבר לתפקיד שלי, התערבתי בהכל, ישבתי עם מעצבים ואדריכלים, ישבתי לראות איך הם עובדים עם התוכנות שלהם, הייתי שותפה בבחירת חיפויים, אריחים, שיפוץ אולמות ספורט ומלתחות. תמיד הייתה בי משיכה לאופנה ולאסתטיקה. כילדה נהגתי להזיז ריהוט בחדר ולעצב אותו מחדש, אבל מעולם לא חשבתי להיות מעצבת פנים.
בתקופה שהרגשתי שהאנרגיות אוזלות ממני וחלמתי על שינוי, החלטנו לעבור דירה. עברנו משכונת נופי הסלע לפרי מגדים, קנינו בית ישן וממש 'גילחתי' אותו. תכננתי את הבית מאפס, כולל תאורה שקועה וכל הפרטים הקטנים. כל מי שנכנס אלינו הביתה שאל מי היה המעצב, הבנתי שיש בי משהו בוער מבפנים, והתחלתי לבדוק מקומות ללמוד בהם. לא התחברתי לאף אחד מהמקומות, ולכן עזבתי את הרעיון והמשכתי את חיי בעירייה. יום אחד קפץ לי פרסום באינסטגרם על עיצוב סינרגי לבתים בשיטה שפיתחה יעלה אבגי אור, הסתקרנתי, קבעתי פגישה וכל השאר היסטוריה".
עיצוב לפי מפה סינרגית
של הלקוח
"עיצוב סינרגי זאת שיטה עיצובית המשלבת רוח וחומר. אני אדם מאוד רוחני, השילוב הזה מדהים בעיניי, ומיד התחברתי גם ליעלה. באמצעות מפה שאני מנתחת לפי תאריך לידה ושעת לידה של הלקוח, יש לי את היכולת לראות את הצבעים, החומרים והטקסטורות שתומכים בלקוח. אני יוצרת בתים מעוצבים ומבורכים. כשאני בונה תוכנית אני בודקת שהאנרגיה לא חסומה. כשיש חסימה בבית אפשר להרגיש אותה. מיד מרגישים את הבתים שגורמים למי שנכנס אליהם לכיווץ בבטן, לעומת הבתים שנכנסים אליהם לקפה קצרצר ונשארים שם שעות, בתים שמרגישים בהם באנרגיה טובה ונעימה.
כשבבית יש אנרגיה לא נכונה לאנשים שגרים בו, הם מוצאים את עצמם מתמודדים עם אתגרים רבים, מריבות בין בני הזוג, קשיים עם הילדים ואפילו גירושין. כשאני פוגשת את בני הזוג אני תופרת עבורם את החליפה הנכונה. אני מנתחת את המפה של כל אחד מבני הזוג, מצליבה בין בני הזוג כי לרוב יש שוני והתפקיד שלי הוא למצוא את האמצע. מגיעים אליי זוגות שמעידים אחרי השיפוץ על שינויים משמעותיים בחייהם, זאת שיטה נהדרת שעובדת".
עד לפרטים הכי קטנים
"אני קודם כל מעצבת פונקציונלית. הכי חשוב לי שהלקוחות יקבלו בית פונקציונלי ויפה, בית שמשרת אותם ולא ההפך. אני מעצבת להם כל פרט ופרט ברמה של מה שמים במגירה במטבח. מעבר לניתוח המפה והכרה מה מתאים ללקוח ונכון לו, אני לומדת את ההרגלים של הלקוחות – האם הם משפחה מארחת או לא, איפה אוהבים לאכול, איפה המשפחה נוהגת לשבת, האם מרבים לבשל, איפה חייב להיות תמיד נקי ואיפה מוקד הבלגן. אני אישית אוהבת סגנון מודרני מינימליסטי עם קווים נקיים, בית ולא עמוס. כשאני מתכננת בית אני גם לוקחת בחשבון שהוא יהיה נוח, קל לניקוי ופרקטי.
מגשימה חלומות ללקוחות
התהליך שלי מול הלקוחות מתחיל במילוי שאלון, אני בעיקר מקשיבה ללקוח, לדרישות, לצרכים ולחלומות. בסוף אנשים חסכו הרבה כסף, והם מגיעים עם סכום לא מבוטל לשיפוץ ובנייה, ותפקידי להתנהל עם הכסף שלהם, להגשים להם את כל החלומות, לגרום להם לבטוח בי ולהאמין לי שאעשה להם הכי טוב".
היום אני בוחרת את הלקוחות שלי
"מעצבת היא גם מגשרת, ואני לומדת מול מי אני מתנהלת. אם מערכת היחסים בין בני הזוג טובה, הכל זורם. כשמגיעים לקוחות עם זוגיות יציבה, הרבה יותר קל להגיע לעמק השווה. זה יותר מורכב כשאין שקיפות בינם לבין עצמם. כבר היו זוגות שפיטרתי אותם, היום אני במקום שאני בוחרת את הלקוחות שלי. אני קמה בבוקר מאושרת, ורוצה שכך זה ימשיך. לקוח שמונע ממני להגשים לו חלום, אני עוצרת את ההתקשרות איתו, זה כבר קרה וזה בסדר. אני עובדת מהלב ומהנשמה, נותנת את הכל ומעבר לכך, ממש כאילו זה הבית שלי. חשוב לי שהזוג ירגיש מחובר לאנרגיה שלי ואני לשלהם, אפילו בקצת".
המסר: לכו אחרי הלב ואל
תחששו לעשות שינוי
"מאז השינוי אני מתעוררת שמחה ונהנית לצלול בעבודה, אני לא מרגישה את הזמן, מגשימה את עצמי בכל יום. מה שחשוב לי לומר זה שכמו שלי הייתה מתנה לא ממומשת והרגשתי תסכול, חולי ועצב כשלא השתמשתי בה, יש עוד הרבה שנמצאים במצב הזה. ברגע שמבצעים את השינוי והולכים אחרי החוזקות שלנו ואחרי מה שאנחנו אוהבים באמת, ההצלחה מגיעה.
חשוב לי לומר שכאשר סיפרתי על השינוי, הסביבה לא תמכה בי, חוץ מבעלי. אמרו לי: 'בשביל מה את צריכה את זה? יש לך עבודה מסודרת'. אמרו לי שיש המון מעצבות פנים בשוק. הבוס שלי בעירייה היה המום והציע לי אפשרות לשינוי והתקדמות, ואני החלטתי שבפעם הראשונה בחיי אני מקשיבה רק לעצמי כי עד לשינוי עשיתי רק מה שציפו ממני. היום, בהגשמה העצמית שלי, אני אוהבת את מה שאני עושה וזה משפיע על כל המעגלים מסביבי. אני הרבה יותר נעימה ומכילה לקרובים אליי, יותר רגועה בבית, תקשיבו לקול הפנימי שלכם ולא לרעשי הרקע, הפסקתי לרצות את כולם. עזבתי עבודה מסודרת למרות שהיו לי הרבה התחייבויות. הגשמתי חלומות, ואני לא יושבת על זרי דפנה ועדיין ממשיכה לחפש לאן עוד לטפס".
