מייסדת התרבות של העיר
יוכי שוברט, בת 73, אם לשלושה וסבתא לשמונה, ממייסדי העיר, נשואה לגדעון, היא אחת הדמויות המשפיעות ביותר בעיר; היא הגיעה עם בעלה ועם קבוצת מייסדים להתיישב בגבעת המייסדים, הביאה לעולם את התינוק הראשון של מעלה אדומים והייתה שותפה להקמת מיזמים רבים בעיר: הקהילה המטיילת, התזמורת האנדלוסית, מחלקת תרבות ופנאי, המכללה לחינוך, יצאנו לשכונות ועוד ; בריאיון מיוחד היא מספרת על אהבתה לעיר, על מחלת הסרטן שהפתיעה אותה לאחר פרישתה לגמלאות ועל החלום הגדול: להקים בית מייסדים במעלה אדומים
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
יוכי שוברט, ממייסדי העיר, אחת מבין הנשים המשפיעות ביותר במעלה אדומים, מי שהקימה את כל מערך התרבות, הפנאי והקהילה במעלה אדומים, מהגיל הרך ועד בכלל, יזמה, הקימה ותפעלה במהלך השנים אין סוף פעילויות תרבות שממשיכות ומתקיימות גם היום. היא ניהלה במשך עשור את המכללה שהייתה בעיר ומשכה אליה אלפי סטודנטים במהלך השנים. היא אישה אחת שביצעה תפקיד של מספר אנשים, בעלת תארים אקדמיים במקרא ובניהול מערכות חינוך מהאוניברסיטה העברית, בעלת תעודת הוראה ובעלת אהבה גדולה לעיר שלנו.
בסלון ביתה תלויות תמונות רבות, כולן של הצייר משה קסטל, ובהן היא בחרה לעטר את קירות ביתה כי "אני מתגעגעת לישראל גולדנשטיין ז"ל, היצירות האלה מזכירות לי אותו. הוא היה חבר קרוב מאוד שלי, והיה בינינו קשר מיוחד".
הילד הראשון
של מעלה אדומים
יוכי חגגה 73 לפני כשבועיים, היא אם לשלושה וסבתא לשמונה נכדים. גלעד, בנם הבכור של יוכי וגדעון, נולד בינואר 1976, חודש לאחר שהמייסדים התיישבו בגבעה שלימים נקראה "גבעת המייסדים". גלעד זכה בתואר "הילד הראשון של מעלה אדומים".
כשיוכי וגדעון מספרים על התקופה ההיא, אי אפשר שלא לשמוע בקולם נוסטלגיה וגעגוע, ממש כפי שקורה בכל שיחה עם מייסדי העיר, קבוצה קטנטנה ואיכותית של אנשים שחלמו על עיר במדבר והתיישבו על הגבעה בתנאים לא פשוטים בנר שביעי של חנוכה, שיא החורף, דצמבר 75.
אפילו הערבים לא בנו כאן
הזוג שוברט היו באותם ימים זוג צעיר, יוכי הייתה בסוף ההיריון הראשון שלה כשהם הגיעו לגבעה. גדעון מספר בחיוך של חלוצים כי "אמא של יוכי לא סלחה לי כל השנים כי לקחתי את הבת שלה למדבר בחודש תשיעי". יוכי אומרת בחיוך: "אמא שלי נורא דאגה, היא נהגה לומר לנו: 'אפילו הערבים לא בנו כאן'".
תנועת העבודה וגוש אדומים חלמו והגשימו
יוכי ממשיכה ומספרת כי "היינו גרעין של צעירי בן גוריון של תנועת העבודה, יחד עם תנועת גוש אדומים. הייתה לנו מטרה משותפת. חיינו מצוין יחד, ועד היום אנחנו בקשרים מצוינים. שמעון אנסבכר ז"ל היה אדם דתי שעמד בשער בשבת ופתח לנו את השער כשהגענו עם הרכב. פעם היו אנשים אחרים, עם דרך ארץ. ערכנו במשותף קידוש בכל שבת, וכולנו הגענו".
שם הם הקימו את בית הספר הראשון, שהיה בית ספר מעורב, חילוני ודתי, על בסיסו הוקם בית הספר בכפר אדומים. "זה עבד מצוין, דתיים הגיעו עשרים דקות לפנינו להתפלל", מספרת יוכי על האחדות ותחושת הביחד שהייתה קיימת.
הם גם הקימו את המעון הראשון, והמטפלת הראשונה הייתה איילה אנסבכר (היום בת 92). גדעון מוסיף בגעגוע כי "אילו יכולתי היום לחזור לשם הייתי חוזר לגבעה, אבל בתנאי שזה יהיה עם אותם האנשים". ויוכי נזכרת גם היא בגעגוע: "היו לנו אסיפות תושבים גם בנושאים כמו איפה לטעת את העץ. היום זה נשמע מטופש, אבל זה היה נהדר".
שבע שנים הם התגוררו עם חבריהם על הגבעה, וכבר שם יוכי עסקה בחינוך ותרבות והייתה חברה בוועדה בהתנדבות. "קיימנו שיחות מקדימות עם תושבים עתידיים, הקמנו את מערך החינוך, התרבות והביטחון. אלו היו שנים של יצירה חדשה ומקורית שבה השתתפו כל חברי הישוב".
לאחר שבע שנים הם עזבו את הגבעה ועלו להר ממול, המקום בו ממוקמת היום מעלה אדומים. "עליתי לבדי עם הילדים לבית החדש, גדעון היה אז בלבנון", מספרת יוכי.
חולמים כבר שנים על "בית המייסדים"
"חלק מחברי הישוב כבר אינם איתנו, אבל החלום שלנו הוא להקים את בית המייסדים, שזה חשוב מאוד לחברים הקיימים, המייסדים, שרוצים להנציח את תולדות העיר הזו לטובת הבנים ונכדים", אומרת יוכי, שהיא וחבריה המייסדים חולמים ומבקשים כבר שנים רבות להקים בעיר מוזיאון מייסדים שינציח את סיפורה של מעלה אדומים וסיפור המייסדים. "אני עובדת על הקמת המוזיאון הזה המון שנים, ואנו מקווים שראש העיר החדש שייבחר יבין את החשיבות להקמת המוזיאון בעיר".
כשאת רואה היום את מעלה אדומים, איזו מחשבה חולפת בראשך?
"מעלה אדומים היא נס. עיר פורחת ויפה שנמצאת באמצע מדבר. כשאני רואה את הפרחים פורחים בה, זה מדהים אותי, כי מי בכלל חשב אז שיגדלו כאן פרחים? היו סביבנו רק קוצים. זה היה נראה אז כמעט כבלתי אפשרי. מעלה אדומים היא אחת הערים היפות ביותר בארץ, וזכתה על כן לפרסים רבים בכל תחום".
המשכת לעסוק בתחום החינוך גם כשמעלה אדומים נבנתה
"כשהקמנו את מעלה אדומים עבדתי במחלקת החינוך, הקמתי את שלושת הגנים הראשונים ברחוב הנחלים, וכשעזבתי כבר היו 44 גני ילדים בעיר. הייתי גם ממקימי חטיבת הביניים ורכזת העל יסודי, ולאחר כך שימשתי כמנהלת אגף לחינוך במשך שנים רבות. מאוחר יותר ניהלתי את המכללה בעיר, כל 11 השנים שהיא פעלה היא הייתה בניהולי והייתה הצלחה גדולה. בכל שנה למדו בה אלף סטודנטים. זה מאוד כאב לי שהיא נסגרה בגלל התנהלות הרשת שלבסוף נפלה. אנחנו סגרנו אחרונים מכל המוסדות של הרשת. אני נזכרת בפגישה שקיימנו ראש העיר, בני כשריאל, ואני עם המועצה להשכלה גבוהה, קיבלנו היתר להתחיל בהכנות לקראת קבלת תואר ראשון, ובשלב זה הציעו לי מהמתנ"ס שאקים מחלקה של תרבות, פנאי וקהילה".
המחלקה לתרבות, פנאי וקהילה
"הקמתי את המחלקה לתרבות, פנאי וקהילה ממש מההתחלה. לא הייתה עדיין בעיר תשתית תרבותית, ואני זאת שיצקתי את היסודות והכנתי את התשתית להיכל התרבות", מספרת יוכי.
עם השנים היא המשיכה והקימה אין סוף מיזמים עם המון יצירתיות ומוטיבציה מטורפת, "ארגנתי אירועים רבים במוזיאון, שלימים היו הבסיס לאירועי היכל התרבות. הכנסתי לעיר את 'זיכרון בסלון' בערב יום השואה, אירוע שנמשך גם היום ושנשבעתי לעצמי שאדאג ואקפיד שיימשך. לילדים ולמשפחות יזמתי את הפרויקט שעדיין ממשיך גם הוא: 'יצאתי לשכונות, תכף אשוב'. הקמתי גם את סדר ט"ו בשבט ואת יום העצמאות הכי ישראלי שיש או אוקטבה - סדרת קונצרטים מוסברים בקונסרבטוריון, ומועדון אימוש – תוכנית לגיל הרך.
הקהילה המטיילת
עם כניסתו של אורי מסיל לתפקיד מנכ"ל המתנ"ס, בוצע שינוי מאוד גדול. תמיד אמרתי שבמקום שאנשים יבואו אלינו, אנחנו צריכים לבוא אליהם. זאת לדעתי הגישה הנכונה, ואורי נכנס לתפקידו ופעל כך, ייאמר לזכותו. זה מה שאמרתי שנים, חייבת להיות עבודה קהילתית. ורד ואורי כמנכ"לים של המתנ"ס הבינו זאת היטב, ושם גם הקמתי עם שותפים את הקהילה המטיילת, ניהלתי אותה במשך 17 שנה, שבע שנים בהתנדבות. טיילנו בארץ ובעולם, זה פרויקט נהדר שאפשר לאנשים להכיר אוכלוסיות שונות ולטייל בארץ.
התזמורת האנדלוסית
יוכי גם הקימה את התזמורת האנדלוסית יחד עם דוד צרפתי, והיא עשתה זאת למרות שלא קיבלה בתחילת הדרך אור ירוק. "פרופ' בנימין שפירא, מנהל הקונסרבטוריון, לא הבין כיצד ניתן להקים תזמורת עם נגנים שלא למדו תווים. הוא התנגד לרעיון באופן נחרץ, אמר שזה לא מקצועי. איש שם לא ניגן עם תווים, הנגנים הביאו איתם את הידע שלהם במוזיקה מהמסורת הביתית. לא קיבלנו אישור להקמת התזמורת, אז הקמנו את התזמורת ללא אישור. ככה זה עובד. נחשפתי והתאהבתי במוזיקה האנדלוסית בזכות דוד צרפתי, שהיה אז שכן שלי. אני כל כך שמחה על התזמורת הזאת, הם מדהימים וממלאים אולמות", אומרת יוכי בחיוך קורן ומספרת כי "זה כמו העיר, אף אחד לא רצה להקים עיר, אז הקמנו אנחנו עיר".
במה את מתגאה במיוחד?
"העיר מעלה אדומים לא התחילה עם הקניון, יש לה היסטוריה מכובדת וייחודית רק לה. אני מסתובבת במעלה אדומים, גאה על כל מה שהעיר הזאת עשתה במשך 48 שנה. אין דוגמא כזו בארץ. בהמשך לאווירה הקיימת היום, אני גאה בשיתוף הפעולה בין הציבור הדתי והחילוני, בהצלחה שהביאה להקמת העיר".
ואז הסרטן הגיע
כשיוכי הגיעה לגיל 67 היא הבינה כי הגיעה העת לפרוש לגמלאות. יומיים בלבד לאחר פרישתה, היא גילתה שהיא חולה במחלת הסרטן. "לא ידעתי שאני חולה, הייתי עסוקה כל הזמן. הייתי ב'יצאנו לשכונות' בשכונת מצפה נבו, ולמחרת כבר מצאתי את עצמי מאושפזת במחלקה אונקולוגית. הייתי מאושפזת שם חצי שנה, תקופה שאני מעדיפה לא לזכור", מספרת יוכי, שהוכיחה כל חייה אישיות חזקה, וגם במקרה הזה היא לא הרימה ידיים. אחרי טיפולים קשים ואגרסיביים היא ניצחה את המחלה.
שמלה לבנה, טבעת וירח דבש ברומא
"מלחמת יום כיפור, שאנו מציינים לה 50 שנה, מעוררת אצלי רגשות עצב ושמחה. העצב על מה שקרה, והשמחה שמצאתי את בן זוגי שאיתו אני כבר 50 שנה. גדעון הגיע אחר הצהריים מהמלחמה במיוחד כדי להינשא, וחזר לדרום עוד באותו הערב. לקחתי את החליפה הישנה שלו לחייט, וביקשתי שיתפור לו במידה שלו. התאפרתי והתארגנתי לבד, ורק אחרי חצי שנה הוא השתחרר", מספרת יוכי ומגישה לי ספר תמונות של החתונה השנייה והמרגשת במיוחד. "התחתנו חתונה נוספת, חידוש נדרים, לפני שלוש שנים במסעדת פיאנו. זה היה אחרי שנרפאתי ממחלת הסרטן, ורציתי להודות למשפחתי על התמיכה במשך כל זמן מחלתי. כמובן שבירכתי את ברכת הגומל. לחתונה הגיעו משפחה וחברים קרובים מזמנים שונים בחיים. החופה הייתה מהטלית שגדעון לבש בחתונה לפני 50 שנה, וארבע חברות שלי החזיקו את המקלות של החופה. את הטקס ערך חבר שלח מהצבא, שחיתן גם את שלושת ילדינו והיום הוא רב בצוהר. עשינו שבע ברכות אלטרנטיבי, כל חבר קיבל הזדמנות לעלות ולברך, ביניהם דוד צרפתי ועמוס טרטמן, ראש העיר הראשון של מעלה אדומים. היה מאוד מרגש. ביקשתי שלא יביאו מתנות, ובמקום זה יביאו כסף לתרומה ליד תמר שמספק תמיכה לחולי סרטן ולמשפחותיהם. אנשים הביאו סכומים גבוהים מאוד למטרה הזאת. קיבלתי טבעת, ונסענו לרומא לירח דבש" .
לדורות הבאים
לקראת סיום הפגישה יוכי מעלה שוב את סוגיית בית המייסדים. "זה כואב לנו שעדיין, אחרי 50 שנה, לא הוקם כאן בעיר בית מייסדים. בכל מקום בארץ שאני מגיעה אליו אני נתקלת במוזיאון כזה. במשך שנים אנחנו המייסדים מבקשים את זה למען הילדים ולדורות הבאים, אני מקווה שהפעם זה יקרה".
מסיל: "מעמודי התווך של העיר, זכינו בה ולגדול לאורה"
מנכ"ל המתנ"ס היוצא, אורי מסיל, מספר על יוכי ואומר כי "זכיתי לעבוד עם יוכי כמה שנים טובות במתנ"ס. הייתי שותף לעשייה המבורכת ופורצת הדרך שלה בתחום התרבות הקהילתית במתנ"ס. זה רק נדבך אחד משלל המפעלים שהיא הקימה וקידמה בעיר מימי היווסדה ולאורך עשרות שנים.
למדתי ממנה המון, היא אישיות עצומה, ערכית, עם מוסר עבודה גבוה. מסורה ודבקה במשימה בצורה מעוררת השראה. פניה תמיד מופנות לטובת הכלל והציבור. צריך לומר גם שמעבר לארשת הניהולית, תדעו לכם שבפנים מסתתר לו לב ענק. נשארנו חברי אמת גם אחרי הפרישה שלה. היא הייתה ועודנה אישה חכמה ומקסימה.
אני מאחל לה שתזכה לעוד שנים רבות בבריאות ואושר. לי אין ספק שמדובר בדמות שהיא אחד מעמודי התווך של התפתחות העיר, ממש זכינו בה ולגדול לאורה".
יוסי לביא | 08:29 18.11.23