הפרטיה הגדולה
שלמה בלישה מוכר כבר שנים רבות כסופר ומרצה מרתק שעוסק בפרשיות הגדולות ביותר שזעזעו את המדינה, בהן: פרשת רומן זדורוב, הרצח בברנוער והשוטרים הנוקמים • כמפקד בית הספר למודיעין של המשטרה לשעבר, הוא מכיר את הפרשיות מקרוב, מגלה פרטים מחדר החקירות, משתף את הקהל בעבודת המודיעין וחושף את מה שלא פורסם בתקשורת • ספר חדש צילומים: טל מדמון
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
במשך 25 שנה הרגיש שלמה בלישה, גמלאי משטרה ומי שהיה מפקד בית הספר למודיעין של המשטרה, צורך עז לחשוף את הסיפור המטלטל שהכביד עליו, את המחדל המשטרתי שאיש לא העז לספר ושנשאר ונקבר בין השותפים לאותו האירוע. עכשיו, לאחר שהפך בעשור האחרון למרצה מבוקש שמספר על הפרשיות הפליליות שהרעידו את המדינה, ולאחר שהוציא את ספרו הראשון "הפוכה - לא תאמינו איך זה עובד", הוא נרגש וגאה מספרו החדש "הפרטיה הגדולה", העוסק בפרשיה הזו.
שלמה בלישה, 66, גרוש ואב לשלושה, תושב מעלה אדומים, עסק בתחום החקירות והמודיעין במשך כל חייו. הוא פיתח קריירה משטרתית מכובדת, כאשר בשנת 1979 החל את דרכו כחוקר ששירת בסיני. לאחר הפינוי היה חוקר בתחנת משטרת אילת, וכשהצפין במקום מגוריו היה ראש משרד חקירות, וראש משרד מודיעין ובילוש. הוא שירת גם ביחידה הארצית לחקירות פשעים חמורים וסיים כמפקד בית הספר למודיעין של המשטרה.
את תחילת הפנסיה ניצל כדי להגשים חלום - הוא פתח גלריה לריהוט "טורו", הממוקמת בבית נקופה, ובה מכר ריהוט עם חריטות עץ ופסיפס. במקביל הוא היה מנהל תעסוקה לקרנות השוטרים ומציאת תעסוקה לגמלאי המשטרה. החל משנת 2012 ועד היום הוא מרצה מבוקש ומרתק המופיע בפני גופים פרטיים וציבוריים וכן בחוגי בית, בהם הוא מספר על הפרשות הפליליות שהסעירו את המדינה, בהן: פרשת זדורוב, השוטרים הנוקמים מנהריה, הברנוער ועוד. בסיפוריו הוא מביא את הזוויות שמאחורי הקלעים, אלו שאותן שאותן התקשורת לא חשפה. הוא הצליח לעורר סקרנות רבה והתראיין לערוצי תקשורת שונים בתוכניות פריים טיים.
לפני כשבוע הוצאת ספר חדש ומסקרן שעוסק בפרשה בת 25 שנה שלא פורסמה, במה מדובר?
"את הספר הראשון הוצאתי לפני תשע שנים, והוא עסק בפעילות אנשי המודיעין וסיפר איך הם עובדים, כשהמוטו הוא שלא תמיד עובדים לפני הספר. במודיעין קשה לעבוד תמיד על פי הספר, הרבה פעמים מעגלים פינות. באחת ההרצאות שנתתי לשוטרים כשפיקדתי על בית הספר למודיעין, ניגש אליי רכז מודיעין ואמר לי שאם נעבוד לפי הספר יהיו בקושי תפיסות.
הספר השני – שקראתי לו 'הפרטיה' (תרגיל מלוכלך), יושב לי בראש כבר 25 שנה. הייתי עוזר החוקר של הפרשה, ותפקידי היה גם לעשות תחקיר הפקת לקחים של האירועים. הרגשתי צורך עז להוציא את הדברים החוצה, כי היה שם מחדל. הסיפור בספר הוא הסיפור האמיתי, עם שמות בדויים. מסופר על מלחמה בין שתי יחידות ימ"ר. יחידת ימ"ר של מחוז מרכז הביאה מקורות מידע על סוחרי סמים שמתכננים לעלות לצפון ועומדים לעשות עסקת סמים של 18 ק"ג הירואין מלבנון לישראל. הם נערכו למבצע תקופה ארוכה, וכששמעו בעזרת האזנה לטלפונים של החשודים שהעסקה עומדת להתרחש, כל הימ"ר, יחד עם יחידת עיקוב ומסוקים, נערך למבצע מאורגן ומתוכנן שבסופו הם הגיעו לאזור לבנון.
מה שחשוב להסביר הוא שברגע שיחידה אחת ששייכת למחוז מסוים עומדת לבצע פעילות במחוז אחר, היא מחויבת לעדכן את המחוז בו היא עומדת לפעול, וזה מה שקרה. ראש יחידת מרכז עדכן את ראש ימ"ר צפון. ביום המבצע הוא דיווח שהם עולים לגבול לבנון, ואז ראש ימ"ר צפון אומר לו: 'אם האובייקטים של הרכבים שלכם לא ייפלו במארב ממוקם שלנו על הגדר, תבצעו את הפעילות חופשי, אין לי בעיה עם זה, שיהיה לכם בהצלחה'. מהמשפט הזה אפשר היה להבין שעומדת להיות 'פרטיה'. זה התחיל כפי שנהוג, יחידת העיקוב של המחוז הגיעה ראשונה, יחד עם שוטר מיחידת עיקוב צפון שמכיר היטב את השטח והתלווה אליהם. החבר'ה הגיעו קילומטר מלבנון, העיקוב אמר להם שלא יתקדמו כי אחרת ייחשפו והמבצע ילך לאיבוד, והם נשארו במקום כשסוחרי הסמים נכנסו פנימה. ראש ימ"ר מרכז שם שני תצפיתנים במקביל, כדי שאם הסוחרים לא יחזרו בדרך שבה הם נכנסו, הם יוכלו לראות אותם.
במקביל, ימ"ר צפון תכננו פרטיה כי הם מכירים מעולה את השטח ויש להם את איש העיקוב הצפוני, ולכן הם שומעים את התדר שלו ויודעים מה קורה במבצע. למרות שמחוז מרכז ביצע הכנה מוקדמת ומעקב מראש, ראש ימ"ר צפון רצה את התהילה ליחידה שלו. הוא שלח את החבר'ה שלו לכיוון אחר ונצמד לגדר, הם ראו את עסקת הסמים מתרחשת וראו כיצד ההירואין נזרק מעבר לגדר, ומיד ביצעו מעצר, לקחו את הסמים וברחו מהמקום. כל זה בזמן שימ"ר מרכז מחכים יותר משעה מבלי להבין למה הם לא יוצאים.
ימ"ר צפון גם גנבו להם את המבצע וגם נתנו ל-50 איש שעבדו על המבצע הזה 'להתייבש' ולחכות לסוחרים שכבר בכלל נעצרו. כשימ"ר צפון חטפו את החשודים עם הסמים וברחו, אחד התצפיתנים ראה שיירת רכבים ודיווח. הם דרכו את הנשקים ורצו לירות כי איש לא אמר להם שהשוטרים עובדים שם. המפקד אמר שאם יש סכנה, צריך לירות. רק בגלל שהשיירה חתכה שמאלה הם לא ירו, וכך נמנע אסון. כמעט היה ירי דו צדדי שהיה מסתיים באסון גדול.
אחרי שעה יחידת העיקוב לחצו על ראש ימ"ר צפון שיעדכן את מחוז מרכז, ואז הוא מתקשר ואומר: 'קיבלתי דיווח מיחידת גבול לבנון שהם היו במארב באזור קיבוץ חניתה ועצרו רכב קיה שחורה עם שני חשודים ועם 18 ק"ג של הרואין, אני לא יודע אם זה קשור אליכם'.
האירוע הזה הכעיס מאוד ובצדק את ראש ימ"ר מרכז, הוא נפגע מאוד ורצה לעזוב את המשטרה בעקבות האירוע. סיפרתי לו שאני כותב את הסיפור שהכרתי בפרטי פרטים. הקצין הבודק שמע את הגרסאות והבין מיד שימ"ר צפון הגיע לגבול הצפון רק אחרי ששמע את הדיווחים. למרות שהם זייפו מסמכים לפני שהגיעו לתחקיר ולמרות שבתחקיר שיקרו בלי הבחנה, האמת הייתה ידועה והמסקנות של התחקיר היו שימ"ר צפון ביצע מחטף לימ"ר מרכז. למרות זאת זה הסתיים בהערה קטנה בתיק וללא עונש".
למה חשוב לך לחשוף את האירוע אחרי 25 שנה?
"אני עדיין רואה שיש במערכת מלחמת אחים, יחידות נלחמות עם יחידות אחרות רק בגלל אגו, תהילה ופרסום, וזאת המחלה של השוטרים. המטרה שלי היא שהנורמה הזאת תעבור מהעולם, זה פוגע במשטרה ובתחומים רבים, חייבים לשים לזה סוף. הפיקוד צריך להעביר למפקדים והקצינים שישמו את האגו בצד כי יש מטרה אחת שחשוב שיבינו - כל מבצע מודיעיני הוא לטובת המערכת".
כשהיית בפנים ראית את הכשלים?
"ברור, זה תמיד היה ידוע, גם מבפנים. לא הייתי מדבר אם זה היה נפסק, המטרה שלי היא שזה ייפסק".
איזה תגובות אתה מקבל מחברים ששרתו איתך?
"המון חברים משבחים ואומרים שהגיע הזמן לעשות לזה סוף. כמובן שתמיד יש כמה בודדים שיגיבו אחרת ויגידו שאני מכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ. 28 שנים אני במשטרה ולא נתקלתי במקרה כה חמור, ימ"ר צפון התנהגו כמו עבריינים. זה היה עלול להסתיים באסון אם הם לא היו סוטים הצידה. 25 שנה לא הוצאתי את הסיפור, אבל עדיין אני רואה שנלחמים אחד בשני ויש מלחמות פנימיות, וזה עצוב. לא נתתי שמות אמיתיים כי המטרה שלי היא לא לפגוע בשוטר כזה או אחר אלא לנסות לתקן את המערכת. יש הרבה מקרים של מלחמות במשטרה, למשל שיחידה מסוימת מקבלת מידע על עבריינים בכירים של יחידה אחרת והיא לא מיידעת אותה כדי שלא תגנוב לה את התפיסה. היו מקרים כמו מידע על אמצעי לחימה בדירה, ובמקום לעדכן את היחידה שהדירה נמצאת בטריטוריה שלה, הם הלכו לעשות בעצמם את החיפוש כשפתאום מגיעה היחידה הטריטוריאלית לאותו מקום כי גם לה יש מידע, וכך יוצא שמגיעות שתי יחידות למקום שנראה כמו מערב הפרוע. היו מקרים של ייבוא סמים מחו"ל, והיחידה שמנהלת את הפרשה הזאת הביאה את המידע ונשלח צוות חוקרים לדרום אמריקה, ופתאום מסתבר שימ"ר אחר עובד על אותה הפרשיה וכל אחד מסתיר אחד מהשני את המידע כי לא רואים את טובת המערכת אלא את טובתה האישית של היחידה. זה נזק עצום למשטרה וזה בזבוז עצום של כספי הציבור. חובה לשים את המשטרה במרכז במקום את האגו. אני מקווה שהתקשורת תציף את הדברים ושהתופעה הזאת תסתיים. מה שמרגיז אותי הוא שגם כשנמצא מפקד שטעה והוביל את כל השוטרים שלו להעלים דברים ולא לדווח, הוא מקבל רק נזיפה. זאת שערורייה".
בהרצאות אתה חושף עוד פרשות מרתקות, שעל אחת מהן יצאה הסדרה "השוטרים".
"כבר תשע שנים אני מרצה, והרצאת הדגל שלי היא על פרשה שכולם מתעניינים בה - פרשת זדורוב. הכנתי תחקיר מעמיק, קראתי את כל החומר, מדובר על הרבה מאוד חומר, וראיינתי אנשים שעסקו בפרשה מצד ההגנה ומצד התביעה. אני מתייחס רק לעובדות, ואני יכול לומר שבפרשה הזו צוות החקירה עשה עבודה טובה, אך המעבדה הניידת פישלה באיסוף ממצאים מהזירה. למרות זאת, החקירה הייתה כל כך מקיפה וטובה שהיא מחפה על הממצאים שנאספו. אחרי כל ההתעמקות שלי בנושא, ללא ספק אני אומר שזדורוב הוא רוצח ומניפולטור. המשפט החוזר רק מחזק את העובדה שהוא רצח, ואין לי ספק שהשופטים ירשיעו אותו שוב. אני לא מבין את השופט חנן מלצר ולא מבין מדוע הוא הביא אותו למשפט חוזר. לדעתי אין מקום לזה, והעדויות שנמסרו במשפט החוזר מעידות שהוא היה זה שרצח.
אני מרצה על פרשת ברנוער שלא ניתן לשכוח אותה ושהרוצח או הרוצחים שם עדיין חופשיים. זו פרשה מרתקת, וימ"ר תל אביב עשו עבודה טובה מאוד בחקירתה, אבל במבחן התוצאה הרוצח עדיין חופשי ולכן אי אפשר להחמיא על הפרשה הזאת. אני גם נותן הרצאה מפורטת על 'השוטרים הנוקמים' מנהריה, שהרבה צפו בסדרה 'השוטרים' עם צחי הלוי שמבוססת על הפרשה. הייתה לי מעורבות בפרשה הזאת והכרתי אישית מספר שוטרים מהפרשה הזו. יש הרבה אזרחים ושוטרים שאמרו להם כל הכבוד, אבל כאיש משטרה אני לא יכול לומר את זה. חובה לומר שהשוטרים הופקרו על ידי המערכת, ואת זה אמר בית המשפט העליון. המשטרה לא עשתה מאום כדי להגן עליהם, הם היו מאוימים ברמה הגבוהה ביותר, אבל לקחת את החוק לידיים זאת חציית גבול, וחובה לומר את זה. הם בטוח מצטערים על זה, הם שילמו על זה ביוקר. אחד מהם נורה ונפצע, והוא נותר נכה עד היום. שניים מתוך הארבעה עובדים בעבודות מזדמנות. הקצין, בחור מקסים בשם יניב אשור, שאילו היה ממשיך במשטרה היה מהבכירים במערכת, זומן בזמנו על ידי ראש עיריית עכו, שמעון לנקרי, שרצה למנות אותו כראש אגף הבטחון של העירייה, אבל כל חברי המועצה התנגדו. למרות זאת הוא מינה אותו, ובמשך שבע שנים היה מצטיין בתפקידו. לפני שנתיים הוא מונה למנכ"ל העירייה. יש הרצאות נוספות על סודות ממרתפי המודיעין וחדרי חקירות וחפרפרות בתוך המשטרה. הגיל השלישי אוהב בעיקר את ההרצאות שבהן הם מקבלים את הזווית מאחורי הקלעים, צעד אחרי צעד במודיעין ובחקירות מבפנים, הרי כל הפרשות סופרו כבר בתקשורת".
איזה סיפור הכי פיקנטי מבחינת המאזינים?
"הסיפור של זדורוב מושך מאוד את הקהל. אני נוהג בהתחלה לשאול כמה חושבים שהוא זכאי, והרוב בדרך כלל מצביע. אלא שבסוף ההרצאות כולם ניגשים כדי ללחוץ לי יד ולומר שהשתכנעו ושינו את דעתם. התקשורת הייתה ועדיין מגמתית. כשאני נותן פרטים מהחקירה הקהל תמיד אומר: 'אף פעם לא שמענו על זה'. אלו דברים שהתקשורת לא מספרת, ובכל הרצאה אני שומע את זה. עם השוטרים הנוקמים הקהל נוהג לפרגן, ואני יכול לומר שבתקופה שבה הסדרה שודרה התראיינתי הרבה".
לסיכום?
"אני מאוד מקווה שיהיה סוף לתופעה של תחרות בין יחידות, ויש לומר לקצינים והמפקדים שהמערכת היא המרכז ולא תהילה או תמונה לעיתון. כשהיחידות מסתירות אחת מהשנייה, המרוויחים היחידים הם העבריינים".
את הספר ניתן לרכוש באתר https://www.shlomobelisha.co.il/, מחיר הספר 98 שקלים, ובאתר 69 שקלים. מחיר מיוחד לתושבי מעלה אדומים: 50 שקלים באיסוף עצמי 050-6278905.
ScottSah | 19:58 13.04.23